בתחילת השבוע שמחתי להיות מוזמן להרצות בפני בעלי עסקים בגדרה,
המושבה בה אני גר. זה תמיד מרגש להרצות במגרש הביתי.
בתחילת במפגש אמרתי למשתתפים, שלהופיע בפני אנשים שגרים בישוב בו אני גר,
זה עוד יותר מחייב כי אותם עוד אני יכול לפגוש בקניות בסופר… 🙂
בכל מקרה, נכחו שם כ 40 בעלי עסקים והתעורר דיון מאוד מיוחד על
שמירה על גבולות עם לקוחות, הגברת אפקטיביות,
ומה חשוב לזכור כשאנו מסבירים ללקוחות שלנו לגבי המוצר או השרות שלנו?
מאחר ועלה תוכן עם ערך רב, החלטתי לשתף סיכום 6 תובנות מההרצאה לכאן,
בשאיפה שזה יוכל לשרת את מי שיקרא:
1. לשאול את עצמי כל יום בסוף יום:
״מה עשיתי היום שהיה לי פחות נוח?״
ולדעת שאם היו דברים שעשינו ולא היה לנו כ״כ נוח, אז התקדמנו!
2. לזכור שכולנו מנטורים, מובילים מנחים את הלקוחות שאנו עובדים איתם.
הובלה, זה אומר לתמוך ולעזור וגם בין היתר להכריז על גבולות ולייצר בהירות בהקשר למוצר או לשרות שלנו.
והכי חשוב: בלי לחשוש שהלקוחות לא יאהבו זאת ובשל כך לא ירכשו.
3. לזכור תמיד: הלקוח שעבורך יהיה עבורך.
לכן לא לחסוך במקצוענות וגם במחיר הנכון למוצר או לשרות שלך.
מוסיף כאן כמה תמונות מהמפגש:
4. להתחיל כל יום עם כיוונון ה GPS שלנו…
למה הכוונה?
א. גיפיאס אנרגטי: זה אומר ספורט, מדיטציה, כל דבר שמכניס בנו נשימה שקט השראה,
ומזכיר לנו מי אנחנו ושאין כמונו לטוב ולפחות טוב 🙂
ב. גיפיאס מעשי- להחליט כל יום על 5 תוצאות ליום הזה, להציץ בהם מידי פעם.
בלי לשכוח לסמן v.
5. כשמחליטים לקחת שרות או לקנות מוצר
לבדוק האם יש מומחים ומוכשרים בנושא באזור מגורנו. לעיתים אין צורך לחפש רחוק
ואפשר לפרגן קרוב.
6. לפרגן יותר כדרך חיים. זה תמיד מזרים מוטיבציה לעשייה.
אהבתם, לקחתם מהסיכום?
מוזמנים לכתוב לי בתגובות כאן למטה
*
*למי שרוצה מידע לגבי סדנת הליווי הקרובה יחד איתי שתחל ב 15.11.15- ניתן לקבל פרטים בלחיצה כאן
2 תגובות
עופר היקר,
אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלקחתי מקבוצת הליווי שלך ומהספר שלך לאחר מכן היה היכולת לייצר גבול וההבנה שזמינות גבוהה מידי אינה בהכרח שירות טוב יותר אלא פעמים רבות דוקא פגיעה בשירות (מה פתאום אתה עכשיו בחו"ל אנו רגילים לזמינות מיידית? תשובות שלעתים אינן ברמה המקצועית הגבוהה ביותר כי ענינו לנייד בזמן משחק עם הילדה וכו').
אז אמנם גבולות מופיע בכותרת ולא בששת התובנות, אך לי זה היה שינוי עצום.
יום מוצלח ותודה,
רימון.
עופר, שלום
בגדול אני מסכים לכל, אבל יש לי כמה הערות וחידודים:
גם אני בתחום שלי, תרגומים משפטיים בכמה שפות בכתב ובעל פה, לפעמים עושה דברים שלא נוחים לי. הדוגמא הכי פשוטה ומובנת היא נסיעה לבתי משפט רחוקים מחיפה (לא משנה שיש סידור תשלום על זמן ונסיעות) בשביל דיונים לא ארוכים ולא משתלמים במיוחד בסך הכל (אבל לא lost leader). יש עוד דוגמאות גם בתרגומים בעל פה, אך הן מסובכות יותר להסבר.
יש פה כמה רמות:
1. ראשית, הגבולות באים לידי ביטוי בבחירה שלך עבור מי, עבור איזה לקוח לנהוג כך.
2. ובמידה מסוימת, באיזו תדירות. יש לקוחות, שהייתי נוהג כך עבורם לעיתים יותר קרובות, יש כאלה שרק פעמים בודדות בשנה או בכמה שנים, ויש כאמור כאלה שבכלל לא.
3. במידת הדיווח וההנמקה במקרה של סירוב. יש לקוחות מזדמנים ו/או קטנים ו/או בעייתיים מבחינה מסוימת, שאני רק נותן להם תשובה סופית כן או לא, ואם כן – סוגרים את כל התנאים. יש כאלה שאני מציג בפניהם נימוקים, ויש כאלה, בהם לצד הפירוט הזה – אני משאיר להם בכל זאת, ככל שהדבר רלוונטי, אופציות או פתח מילוט: אני אומנם לא רוצה לנסוע לבית המשפט בבאר שבע בעוד חמישה ימים, אבל אם תוריד מימני את המשפט בהרצליה בעוד יומיים שסגרנו כבר קודם – אעשה את זה בכל זאת.
לסיכום, אפשר ואפילו צריך פה ושם לעשות דברים לא נוחים, אבל השאלה האם אתה מוביל ומודע למה שקורה, או שאתה ברווז ששוחה לכל מיני מקומות שסוחבים אותך אליהם ועלול לטבוע בדרך באיזו מערבולת.