חלפו מספר ימים מאסון הכרמל והתחלנו לחזור לשיגרה.
שוב שאלתי את עצמי, איך שומרים על פרופורציות ביום יום, האם יש שיטה שעוזרת?
.
נזכרתי בתאונת הדרכים שעברתי כהולך רגל לפני 8 שנים.
לכאורה ערב תמים, יום שישי, אחרי ארוחת ערב אצל ההורים.
.
ירדתי לטייל עם כלבת הלברדור. לפתע היא ברחה לצד השני של הכביש.
קראתי לה שתחזור- כשהיא החלה לחזור לקראתי ראיתי רכב מגיח לקראתי במהירות של כ 70-80 קמ"ש.
עשיתי צעד אחד לתוך הכביש כדי לסמן לנהג להאט – ההמשך היה שני ניתוחים שעברתי
בקרסול ועד היום יש לי 14 ברגים ברגל שאין להם תפקיד- אולי בעצם כן יש להם תפקיד,
מזכירים לי אירוע שהכניס אותי לפרופורציות.
———————————————-
דמיינו לכם אותי: יושב על הכביש מיד אחר התאונה
בעודי רואה עצם אחת של הקרסול כאן והשנייה שם, למרות שזה אולי נשמע מזעזע,
אמרתי לעצמי: "זה בדיוק מה שאתה צריך עכשיו, קצת שקט".
נכון, עברתי שני ניתוחים, היה סבל גדול. אך, היה שם עוד משהו-פתאום נכנסתי לפרופורציות.
כאילו האסון הזה, יצר קצת שקט, נתתי לעצמי לגיטימציה לעשות מה שהכי נכון לי. הסביבה קיבלה
כל מה שעשיתי והייתה תחושה של פרופורציות.
.
הבאתי כאן את ההגדרה המילונית למילה:
פְּרוֹפּוֹרְצִיָּה:
מִדָּה נְכוֹנָה, יַחַס מָתוּן וְסָבִיר כְּלַפֵּי דְּבָרִים: רָצוּי לִשְׁמֹר עַל פְּרוֹפּוֹרְצִיּוֹת.
(גם: חוש פרופורציה) חוש מידה.
.
זכור לי ראיון שראיתי עם אחת מבעלי הבתים שנשרפו באזור הכרמל וזה היה הכי טבעי עבורה
וגם לאזניי כשאמרה: "נשרף הבית, זה בסה"כ בית."
בוודאות לנוכח האובדן היא הגיבה בפרופורציה למה שקורה.
גם לגבי, במשך 3-4 חודשים מיום התאונה שעברתי, הרגשתי יותר נוח לעשות
את מה שהכי נכון לי. באותה תקופה עבדתי כסמנכ"ל בחברה בתחום הביוטכנולוגיה-
היה לי את המחשב הנייד ויכולתי לשוחח טלפונית מהבית עם הספקים מולם עבדתי באיטליה ובארה"ב
אך מה שחשוב הייתה ההרגשה, הרגשתי שכל כל מה שאני עושה זה בונוס גם עבור עצמי
וזה השפיע על הביצועים. (תשאלו את המנכ"ל שלי לשעבר)
.
אחרי מספר חודשים נוספים מהתאונה, ההתנהלות חזרה, הרגעים הטובים והרגעים הפחות טובים.
כמו השבוע, אחרי השריפה, כאשר השגרה החלה לחזור ולשטוף יחד עם הגשם, נזכרתי באותה
התחושה וחלפה בי המחשבה:
לכולנו יש את הימים והשעות שלא טוב לנו, שפחות הולך וזה בסדר גמור- אנחנו בתודעה אנושית.
זה חלק מהדרך עם השנים למדתי שזה חלק מהצמיחה.
אך בכל זאת, מה יכול לעזור לשמור על פרופורציות ביום יום, בשוטף, מה יחזיר אותי למיקוד?
.
מה יעזור לשמור על פְּרוֹפּוֹרְצִיָּה: מִדָּה נְכוֹנָה, יַחַס מָתוּן וְסָבִיר כְּלַפֵּי דְּבָרִים?
הנה כמה דברים שליקטתי עבורכם, אם נשתמש בהם יותר ברמת האישית, גם בשוטף נשמור על פרופורציות וזה ישפר את הביצועים
שלנו בקריירה, בעסקים ובכל דבר שחשוב לנו לקדם כרגע:
1) לבחור לעצמי טקס במשך היום שמחבר אותי לעצמי למהות שלי.
כולנו יכולים למצוא את המשהו הקבוע שמחזיר את השקט.
הנה 2 דוגמאות מחיי האישיים: רגע לפני השינה אני חושב על 3 דברים שאני יכול לומר תודה שקרו היום.
בבוקר מוקדם, אני עושה 20 דקות כתיבת בוקר לפני הכל ולפני שהבית מתעורר. זה ממקד אותי מאוד.
.
2) לקחת זמן לדאגה.
השבוע דיברנו על כך באחת מקבוצות האימון שאני מעביר ולקוחה אמרה לי: "כשאני דואגת,
אני לוקחת 5 דקות וכותבת את כל הדאגות שלי, זה מחזיר אותי לפרופורציות".
.
3) לבדוק מה המגמה שלי?
בנקודה מסוימת ביום, כאשר- השוטף (או כל דבר שקורה) מוציא אותי מפרופורציות.
זה יכול לקרות בגלל איבוד עסקה או פרוייקט שלא הצליח או פרצוף חמוץ ממישהו קרוב, לבדוק מה הטרנד שלי סביב הנושא? מה המגמה?
לרוב נגלה, שאם יש לנו מטרה סביב הנושא שמטריד, המגמה שלנו היא חיובית.
אם לא, לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות עכשיו בנושא שיקדם את מה שחשוב לי?
.
4) לבדוק מה משרת אותי במה שקורה?
תמיד, יש משהו עבורנו במה שקורה. בפעם הבאה כשמשהו מוציא אתכם מפרופורציות
שאלו עצמכם: איך זה משרת אותי? נסו למצוא 3 סיבות אל תוותרו ותגלו שיש משהו במצב שאתם חווים
שהוא עבורכם. במידה וממש לא תגלו מה משרת אתכם בכך: אמרו לעצמכם, אני אבין אחר כך.
.
5) הצמדות להרגלים טובים: זה חלק מהשיטה שלי.
להחליט על 2-3 הרגלים קבועים וטובים במשך השבוע ולהיצמד אליהם.
אמר פעם הוגה בשם מנדינו: "אם אני יודע להיות עבד להרגלים רעים, מוטב לי להיות
עבד להרגלים טובים ובכך להכין זריעה טובה לטווח הארוך".
.
אין צורך בתאונה קשה או אסון בכרמל כדי לחזור לפרופרציות, אפשר לתרגל ולהתאמן
בשמירה על פרופורציות כאן ועכשיו!
.
אשמח לתגובותיכם כאן למטה…
שתפו אותי ואת הקוראים. (כבר קרוב ל 2,300 איש שקוראים..וואהו!)
תודה לכם.
————————————————-
**עידכון חשוב לסמינר "תוצאות כאן ועכשיו – לפתוח את 2011 ובגדול** �
התשובה לשאלה שלכם היא "כן, כמובן". ארוחת צהריים משותפת כלולה.
מזכיר לכם שהסמינר מתקיים ב 06.01.10 במלון לאונרדו סיטי טאור בר"ג.
בסמינר תקבלו תכנים ישומיים שבוודאות ישפיעו על התוצאות שלכם ב 2011.
**ההרשמה לסמינר בעיצומה! כל הכבוד למשתתפים שנרשמו בהרשמה המוקדמת!
בתחילת שבוע הבא תוכלו לגלות איזה בונוסים מיוחדים ונוספים אני מכין למי שירשם לסמינר**
שריינו ביומן את התאריך 06.01.10 היום הזה מוקדש לכם! לתכנון וקידום שנת 2011 שלכם!
יום של הטמעת צעדים חדשים בחיים האישיים שישפיעו על הקריירה והעסקים!
אתם רוצים להיות שם!
.
————————————————-
.
** הזמנה לשיחה אינטרנטית בחינם **
.
ביום שני הקרוב 13.12.10, בשעה 21:00 אקיים שיחה אינטרנטית עם ד"ר איילת רוזנפלד,
מנכ"ל "משפחה בריאה". איילת היא דמות מובילה בארץ בנושא ניהול אורח חיים בריא.
איילת ביקשה שנשוחח על כלים שתומכים בשמירה על אורח חיים בריא בטווח הארוך.
הנושא עניין אותי מאחר ובמרבית המקרים, ההצלחה בכל דבר שהוא חשוב עבורנו, נמדדת לאורך זמן..
זו שיחה עם מידע וערך רב עבורכם! עוד משהו שקשור לשמירה על פרופרציות בטווח הארוך!
איך מצליחים ומתמידים בטווח הארוך?
קבלו כאן עוד מידע על השיחה המיוחדת שאקיים עם ד"ר איילת רוזנפלד.- לחצו כאן להרשמה!
.
להתראות,
עופר מלמד לתוצאות
יוצר שיטת המכלול.
צעד חדש בחיים האישיים, מוביל לשינוי משמעותי בקריירה ובעסקים.
עופר שלום, גם אם באיחור (רותקתי למיטה למעל חודשיים).
אני נוקט בגישה דומה לכל אירוע בחיי, מטוב ועד רע.
בשנה שעברה, שלושה בני משפחתי מדרגה ראשונה מתו מסרטן באופן מפתיע (נתגלה רק כמה חודשים לפני מותם).
מול הצער הנורא והרגשת האובדן שלי, העמדתי את זה שזה קרה מהר יחסית ולא היה להם זמן ארוך של סבל וגסיסה, ובכך איזנתי את הפרופורציה.
באחרונה, כשסבלתי כאבים חזקים והיתי מרותק זמן רב למיטה (נאסר עלי לדרוך על הרגל), רבים התקשרו לשאול מה שלומי, תשובתי המיידית הייתה "אם אני אתלונן, מה יגידו הדפוקים באמת. שוב הכל בפרופורציה.
האם אתה וצבור העמיתים מודעים לעובדה שאם יש לך מקום לישון מוגן מהסביבה (בית), אם יש לך מים, חשמל וביוב מחוברים ועובדים בבית, אם יש לך עבודה והכנסה מינימלית חודשית ואם יש לך משפחה וקרובים מדרגה שנייה ויש לך חבר אחד, אתה נמנה על העשירון העליון באוכלוסיית העולם!
אז קחו את הדברים בפרופורציה.
אורי.
http://www.ben-nesher.com/uri
הי רותי שפריר ועופר יוליוס- תודה על תגובתכם.
.
רותי- שמחתי לראות שאת רשומה לסמינר ב 06.01.10.
ניפגש ונחולל!
.
עופר
לעופר
הפוסט אכן מעורר השראה כמו שכתבו קודמי.
במירוץ אחרי "להספיק" לא עוצרים לבדוק את המציאות ומה באמת אני רוצה בחיים.
האמת – בצעירותנו לא היה כזה דבר, איש לא חשב על לעצור ולבדוק – החובה ניהלה אותנו (את רובנו) לעבוד, להתפרנס וללכת בתלם.
היום יש לנו את הזכות לעצור, לבדוק לבחור ולהחליט מה אנחנו רוצים. אכן כמו שאתה אומר – זה בידנו.
תודה על שהזכרת וגרמת לי לעצור ולבדוק את עצמי.
רותי
"האסון יצר איזה שקט" : אני מכיר את השקט הזה ואני יודע להעריך אותו
תודה לך עופר
עופר יוליוס
שלום ותודה לכל המגיבים.
אתם מקור להשראה!
.
איך כתב נעם-"כשאני מגיע ל"בית ספיבק",שם אני מתנדב – אני "מתחבר" יותר למושג הקרוי פרופורציה."
ואריה: על המהלך שהוביל אותו לפרישה.
ולאה: לפעמים דרושה לנו נפילה או מכה, כדי להסיט
אתנו ממסלול שאינו פרודוקטיבי עבורינו.
ואמא שלי כותבת: אנחנו הקוסמים של ההתנהגות שלנו.
תודה גם ליפעת ואביעד על הפרגון.
.
יש לכם שבת טובה מלאת פְּרוֹפּוֹרְצִיָּה: מִדָּה נְכוֹנָה, יַחַס מָתוּן וְסָבִיר כְּלַפֵּי דְּבָרִים.
אשמח להגיב בהמשך לתגובות נוספות.
.
עופר
היי עופר,
כרגיל, אתה מדייק בדבריך.כל פעם אתה קולע בול (ממש מייקל ג'ורדן של המאמנים!)
הדברים מאוד נכונים.רק שלא תמיד כשהם קורים,אנו יודעים ללחוץ על אותם ה"מתגים" עליהם אתה כותב.
מצד שני,אני זוכר שכשחליתי בלוקמיה לפני כ- 7 שנים והחלמתי החלמה מלאה – אני זוכר שראיתי שם גם דברים טובים !! כן,ראיתי איזו משפחה אוהבת יש לי ואיזו סביבה תומכת.ידעתי גם להתייחס למחלה בהומור ואפילו להיות "חבר" שלה.
וכשלפני כשנתיים נאלצתי לעבור (תוך 3 חודשים) שני ניתוחי לב פתוח – ידעתי שאצא מזה בריא ומחוזק.
אגב,אני חושב שמילה טובה (נוספת) שיכולה להגדיר פרופורציה היא -מ י נ ו ן.
לילה טוב וסוף שבוע נעים וגשום !!
נועם אבישי
נ.ב – בכל יום חמישי,כשאני מגיע ל"בית ספיבק",שם אני מתנדב – אני "מתחבר" יותר למושג הקרוי פרופורציה !!
בברכת בריאות ובשורות טובות
שלום עופר,
במשך חיים קורות נפילות ותאונות, החוכמה היא
לדעת איך לקום ולהתאושש ולהמשיך הלאה.
לפעמים דרושה לנו נפילה או מכה, כדי להסיט
אתנו ממסלול שאינו פרודוקטיבי עבורינו,לעשות
חשבון נפש לעצמנו,ולשנות כיוון.
אין כמוך
דבריך מזכירים לי החלטה חשובה מאוד בחיי. פרישתי ממקום העבודה. התמסרותי לעבודה היתה כל כך
גדולה שכמעט ושכחתי לצאת ולקחת את כרטיסי הטיסה שהזמנתי. אני חיב להדגיש שהיה זה יום שישי ,
יום שאיני אמור להגיע למשרד אך הגעתי על מנת להשאיר הנחיות לעובדים ולדאוג לכך שהכל ידפוק בהעדרי
הייתי כל כך שקוע שלא שמתי לב שמשרד הנסיעות עומד להסגר. כשהגעתי לשם ולקחתי את כרטיסי הטיסה
הסתבר לי גם שכרטיס הויזה שהוסב לכרטיס של לאומי לא הופעל. כתוצאה משתי תקלות אלה שהוסדרו
אמנם הבנתי שאין אני מקדיש מספיק לעצי ומשפחתי אלא בעיקר למוסד שאני עובד בו. כשחזרנו מרומא
נגשתי והודעתי שברצוני לפרוש פרושה מוקדמת. רוב חברי לא הבינו מה קורה לי . אך לי היה ברור אני רוצה
להקדיש זמן רב יותר לעצמי ומשפחתי. מאז אני לא רק מקדיש למשפחתי אלא אני מקדיש מזמני גם לקהילה שאני
שאני חי בה ומתנדב לעשיה במסגרת הקהילה בנושאים שונים ויש בכך ספוק רב. אכן צריך שיהיה זעזוע
כזה או אחר על מנת שנתעורר ונעשה את שצריך לעשות
opher [what else
life is full of accidents.and with the time, the years we learn in the hard wayl
how to fight, and we realise that we are the manager of our life
the magicien, of our behaviour. talks and writing helps a lot
love
תודה עופר על התזכורת, וכמו תמיד- כתוב יפה ומעורר השראה,
יפעת
עפר,מי כמוך !
תודה על החומר המעצים שאתה שולח לי.
לצערי, לא אוכל להשתתף בשיחה האינטרנטית ביום שני,
בכל מקרה בהצלחה ,אתה באמת מדהים.
בינתיים נהנת ומתעצמת דרך החומר הנשלח.
תודה וברכות.
ביליק
הי עופר,
החיים עצרו אותך באופן דרסתי וגרמו לך לעכל מחדש את עצמך ולמצוא
את המסלול הנכון בשבילך.
אני מרגיש צורך עז להגיב כי אני בדיוק לפני 8 שנים נפצעתי ונשארתי משותק
ברגל ימין. דרך תהליך הריפוי שלי (שלקח שנתיים) גילתי שאני ממש כמו מכונת רנטגן
שיכולה לאבחן אנשים ולעזור להם.
לאחר מספר חודשים הבנתי שאני גם יכול לרפא את עצמי ואחר כך אחרים,
וכך הגעתי להיות מתקשר.
אני מסכים איתך המשברים באים בכדי ליצור שינוי,
כמו זה שקורה עכשיו במדינה ובעולם,
אביעד