כדי למנוע דחיינות, חשוב: להיות קשוב לקצב שנכון לך!
מה יכול לעזור לך להיות קשוב לקצב שלך? הנה כמה כלים זמינים לך:
1) ראשית לברר: עד כמה אני רוצה את מה שאני רוצה?
מאיזה מקום זה בא? תשוקה-זה מלהיב אותי? רצון להוכיח? או בגלל שאמרו לי?
ככל שאגלה שהדחף לעשות משהו בא מתוך יושרה פנימית וכנות שלי כלפי עצמי, גדול הסיכוי
שאעשה פעולות שנכונות לקצב שלי.
2) לאמן את השריר אך לא לקרוע אותו!
לשים לב לא להעמיס יותר מידי! גם ברמה יומית וגם ברמת תוכנית חודשית או שנתית.
איך נדע אם אנחנו מאמנים את השריר במינון נכון עבורנו?
לנסות לראות בדמיון את המהלך של הדבר שאני רוצה כבר מתרחש!
בדרך כלל כשנראה בעיני רוחנו ש"את זה אנחנו יכולים" – נוכל לעשות זאת ולא נדחה.
*אם נבחר יעד שהוא "קורע את השריר"- לרוב נגלה שעם הזמן נדחה ונדחה..
כאשר אנחנו דוחים ודוחים- זה יכול להיות סימן לחוסר הקשבה לעצמנו ולקצב שמדויק לנו.
3) להיות כנה כלפי עצמי.
לכתוב סדרה של פעולות ולוחות זמנים שיתמכו במה שאני רוצה.
לאחר מכן לוודא שאכן אני מרגיש בבטן שאני יכול לעמוד ביעד של הפעולות שאני מכתיב לעצמי.
4) לשים לב: עם מי אני מתייעץ?
לא לעשות כי אמרו לי או בגלל "מה יגידו". תמיד ימצאו מסביבנו אנשים שהם "אלופים" בנתינת עצות.
העצה הטובה ביותר היא העצה שתוכל לתת לעצמך. (יהיה גם יותר קל לעמוד בה) וקל=נכון, זוכרים?
5) לעשות כמה פעולות מקדימות.
במקרים רבים, לפני שאני מודיע לעצמי או לסביבתי שיש בכוונתי לפעול לכיוון מסוים- אני עושה כמה פעולות מקדימות שיכניסו אותי לתוך העשייה. חשוב לוודא שאנחנו באמת מתכוונים לעשות את מה שאמרנו שנעשה.
לסיכום,
דחיינות עלולה לגרום לתסכול רב.
ישנם גורמים רבים לדחיינות, עליהם עוד ארחיב בפעמים הבאות.
כאן הראיתי לכם 5 כלים פשוטים לשימוש כדי למנוע את גורם מס' 2 לדחיינות:
כשאני לוקח על עצמי יותר מידי ודוחה: עלי להיות קשוב לקצב שלי.
איך אתם פועלים כדי להיות קשובים לקצב שלכם?
אשמח שתשתפו אותי ואת הקוראים כאן למטה.
יש לכם שבוע טוב, בקצב שנכון לכם!
להתראות,
עופר מלמד לתוצאות
אפשר לדיין איתך את סעיף 2, כדי לשפר אותו?
היית פעם עם מאמן כושר?
בתכלאס הם אומרים שאתה כן צריך לקרוע את השריר.
"עד כישלון שריר" חזרו ואמרו לי.
וההסבר הברור והמוכר שהשריר נבנה חזק יותר לאחר מכן.
כן, יש אולי זמן התאוששות, והמידתיות חשובה, אבל ת'אכלס הגדילה באה מהמאמץ שהיה מעבר ליכולת הרגילה שלך, מעבר ל comfort zone.
לגבי נושאי הדחיינות, ניסיתי לטחון לעצמי את כל הטיפים שאתה נותן פה.
אבל עבורי הם עבדו רק בדברים שהם כן באיזור הנוחות היחסית שלי.
ורק טיפ אחד בלבד שבר את זה עבורי ונתן לי להתקדם קדימה.
כמובן שהוא מתבסס על הדבר הידוע של טוני רובינס, של שאילת השאלות הנכונות, אבל מה השאלה הנכונה לשאול כשאתה עסוק בדחיינות?
מערכת השאלות של טוני רובינס במסגרת ה RPM שלו לא לנתנה לי תשובה מספיק טובה, הסיבה למה אתה עושה את זה לא תמיד מניעה אותך, למרות שפילוסופית היא אמורה לעשות זאת.
כמו שמספרים מפרשי "הסוד" ו "חשוב והתעשר" (think and grow rich), עשה פעולות מלאכותיות.
אבל איך מגיעים לזה כאשר אתה במחסום של התמעמעות?
את התושבה מצאתי בספר ה GTD – Getting Things Done של דויוייד אלן.
הדבר שאתה צריך לשאול על פרוייקט תקוע הוא:
"מה הפעולה הבאה שצריך לעשות?"
והתשובה צריכה להגיעה לרמה הבנאלית ביותר, של להרים את הטלפון ולחייג ל X.
או להוציע עפרון ונייר ולעשות טיוטה ל Y. (בנושאי תוכן שמפחידים אותך, תמיד תייצר טיוטה שאתה הולך לזרוק השאר מסתדר לבד)
ואז מה שקורה זה חוקי הפיזיקה נכנסים לפעולה, חפץ בתנועה נשאר בתנועה ובדרך כלל אתה יכול להמשיך מספר שעות אפילו לעבוד על משהו שהיה מחסום עבור ורק עשית פעולה בנאלית פשוטה כדי לקדם אותו. (אתה מוזמן לקרא לזה מוטיבציה שעוקבת אחרי הפעולה כמו טוני רובינס, אבל המדעים המדוייקים גם תומכים :P)
מקווה שזה יעזור למישהו כמו שזה עוזר לי בחיים, כל יום ביומו!
עצות טובות.כדי למנוע דחיינות כאשר ניצבים בפני מטלה קשה מדי,כדאי לחלק את המטלה לחלקים, ולהתחיל מהחלק שיעדנו אותו להיות הראשון.
מירי, אפרופו מה שכתבת- הכול קורה מדוייק. חשוב שנקשיב לדיוק הזה ונפעל בהתאם.
אמיר- תודה על התגובה- כן הספר של נפוליון היל- "חשוב והתעשר" תמיד מעורר מחדש.
יש לכם ולקוראים סופשבוע טוב,
אשמח להגיב לתגובות נוספות
עופר
לימדת אותי שיעור חשוב,
אני מקשיב לקצב שלי,
לדוגמא :היום לא בא לי לעשות דבר,
לקחתי לי יום חופש ואני קורא בפעם המאה את נפוליאון היל.
וכמובן את המיילים שלך.
להתראות ביום ג'
אמיר
עופר יקר,
תודה על כל התובנות שאתה שולח
תמיד הן מגיעות בדיוק כשאני זקוקה להם
דחיינות זה הקושי הגדול ביותר שלי
אשתמש בטיפים שלך ואולי אשנה תוצאות.
רק טוב